יומני היקר, האלף השלישי

מיד כשרכשתי את מיומנות הכתיבה, באמצע כיתה א', התחלתי לכתוב יומן בהתרגשות חגיגית עד מאוד. סוף סוף אוכל לנצור את הגיגי ליבי, בוודאי כך חשבתי לעצמי, לאחר כל השנים שמחשבותי נשאבו לחורים השחורים שבגלקסיה ובוודאי אבדו לעד.

כל כמה שנים קניתי יומן חדש ובחגיגיות גוללתי את חוויותי והתחבטויותי, עד שבתחילת שנות העשרים לחיי, פסק הזרם והכתיבה כבר לא היוותה מנת חלקי היומית או אפילו השבועית.

בן זוגי ערך לי היכרות עם הבלוגים, וכעת, לאחר שאימצתי כמה בלוגים שמאוד כיף לי לקרוא, חשבתי שיהיה מאוד מרומם לפצוח שוב בכתיבה יומנאית ולפתוח בלוג משלי.

במסע בזמן לעבר, כשאני מעיינת בכתבי מהאלף הקודם, יש לי התחושה שמישהו אחר כתב את זה. מאוד קשה לי לחוש ש"ההיא" ואני אחת הן. נראה לי שגלגולים מתקיימים במהלך חיינו מבלי שנהיה ערים לכך, רק כשקראתי קצת בחומרים הישנים הבנתי את זה.

טוב, בואו נראה לאן המסע הזה יוביל.

שרון