אלוהים שלי

בשבוע שעבר קראתי מאמר בגיליון "שמנת" (אחד המגזינים של "הארץ") האחרון, שגרם לי לחשוב שוב האם בכל זאת כדאי להפוך את אלוהים לפרטנר לחיים. אני לא ממש מתכוונת במובן הדתי המלא הכולל את העסקה המלאה והמאוד מחייבת, אבל ככה לצרף אותו למעגל בתור צופה, זה אולי רעיון לא כל כך רע.

ד"ר יאיר כספי כותב המאמר "על הספה עם אלוהים", פסיכותרפיסט ומנהל התוכנית "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב.

ד"ר כספי מאיר על לא פחות משבע עשרה סיבות להאמין, אחת המצוינות שבהן היא בזה הנוסח
"כי הוא מקדש את אהבתי."

בעבר היו לאדם שני שותפים לחייו: אשתו ואלוהים (או, כמובן, בעלה ואלוהים). בפני אלוהים הביא את
טענותיו על מצב העולם ועל אלוהים הטיל לפתור לו את כל צרותיו. כשפיטרנו את אלוהים התחלנו לצפות מבני הזוג שלנו להיות אלוהיים, לשאת את כעסנו על העולם ולעשות לנו ניסים. החיפוש אחר הגבר המושלם או האישה האלוהית הרס את היחסים הזוגיים. כדי לשחרר אותם מן הציפיות הבלתי אפשריות צריך להושיב אלוהים בין איש ואישה."

ואם זאת לא סיבה מספקת, אזי, הד"ר כספי מציע לנו עוד שישה עשר פרקים בהם הוא נותן סיבה אחת בכל אחד וקצת ביאור אינסטנט וברוח זמננו קצרת הזמן.

ההתנגדות האישית שלי לקחת מן המדף את החלה המתוקה, החמה והריחנית שטעמה גן עדן, מגיע בזוכרי אדם נפלא אחר, הפרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז"ל, שאמר: "אני אינני רואה את המצוות המעשיות כמה שנותן טעם ליהדות אלא כיהדות עצמה. זאת איננה טענה אידיאולוגית אלא קביעה אמפירית: מעולם לא היתה היהדות בפועל אלא קיום המצוות, משום שהאמונה של היהדות היא שקיום המצוות הוא עבודת ה', ועבודת ה' היא חובתו וייעודו של האדם, והיא תכלית מציאותו ולא אמצעי להשגת תכלית. בלי המצוות המעשיות אין יהדות, אפילו לא יהדות חסרת טעם."

הסתירה החריפה המתגלעת בין השניים האלו נובעת מכך שהד"ר כספי מונה את התועלות האפשריות מן האמונה, אך לייבוביץ גורס כי האמונה היא קיום המצוות והתכלית עצמה ולא אמצעי להשגת תכלית כפי שבעקיפין מוצע על ידי כספי.

אחרי שנים של עיון בלייבוביץ, מודה אני שנטייתי למשנתו גוברת. הבחירה הערכית אם להאמין או לא, דומה לכל בחירה ערכית אחרת שאדם עושה בחייו ויוצק תוכן למעשיו לפי הבחירות הללו, לדוגמא אם עומדת בפני הבחירה בין להיות רמאית או ישרה כסרגל ובחרתי ברמאות כדרך חיים, אזי, מצופה ממני לרמות כל הזמן ולחיות לפי קודי בחירתי. לעניין זה, אם אני בוחרת בדרך האל, המשמעות היא קבלת עול המצוות.

ד"ר כספי לא מזכיר במילה אחת את התכלית עצמה- קיום המצוות, ורק מציע לנו את להחזיר את אלוהים כדמות צד ג' שיהיה שם כמו איזה עו"ד שאנו שוכרים את שירותיו לתועלתנו.

הכתבה מעניינת כשלעצמה ואני ממליצה לקרוא אותה, עובדה, היא גרמה לי לחשוב במשך כמה ימים על סוגיה שכבר מזמן לא התפניתי אליה, יחד עם זאת, אני לא השתכנעתי שאלו הסיבות הנכונות.

????? ????, ???? ??????

• אלוהים
• ליבוביץ
• זוגיות

יומני היקר, האלף השלישי

מיד כשרכשתי את מיומנות הכתיבה, באמצע כיתה א', התחלתי לכתוב יומן בהתרגשות חגיגית עד מאוד. סוף סוף אוכל לנצור את הגיגי ליבי, בוודאי כך חשבתי לעצמי, לאחר כל השנים שמחשבותי נשאבו לחורים השחורים שבגלקסיה ובוודאי אבדו לעד.

כל כמה שנים קניתי יומן חדש ובחגיגיות גוללתי את חוויותי והתחבטויותי, עד שבתחילת שנות העשרים לחיי, פסק הזרם והכתיבה כבר לא היוותה מנת חלקי היומית או אפילו השבועית.

בן זוגי ערך לי היכרות עם הבלוגים, וכעת, לאחר שאימצתי כמה בלוגים שמאוד כיף לי לקרוא, חשבתי שיהיה מאוד מרומם לפצוח שוב בכתיבה יומנאית ולפתוח בלוג משלי.

במסע בזמן לעבר, כשאני מעיינת בכתבי מהאלף הקודם, יש לי התחושה שמישהו אחר כתב את זה. מאוד קשה לי לחוש ש"ההיא" ואני אחת הן. נראה לי שגלגולים מתקיימים במהלך חיינו מבלי שנהיה ערים לכך, רק כשקראתי קצת בחומרים הישנים הבנתי את זה.

טוב, בואו נראה לאן המסע הזה יוביל.

שרון